על פרשת השבוע

בכל שבת אנו קוראים את פרשת השבוע למרות זאת, הפרשה אינה נקראת פרשת השבת היא נקראת פרשת השבוע!

מדוע?

הפרשה מלווה אותנו כל השבוע.

קריאת הפרשה מעוררת שאלות, קושיות, תהיות, השלכות לעבר האישי והלאומי.

במהלך השבת נדרשת הפרשה כמין חומר*.

חלק מהדברים נפשטים במהלך השבת ע"י עיון במפרשים ורעיונות שעולים בשיחות ליד שולחן שבת.

חלק מהדברים מלווים אותנו במהלך השבוע.

וחלק, נשארים עם סימן שאלה עד שתִמצא תשובה המתקבלת על הלב.

*"חומר - צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצוואר לתכשיט" (רש"י, קידושין כ"ב ע"ב).

לכריכה הקדמית של הספר נבחר פסיפס פנרוז

פסיפס פנרוז

הוא ריצוף שלם בלתי מחזורי של המישור על ידי שני אריחים מעוינים.

פסיפס פנרוז מבטא קביעות והתחדשות גם יחד.

אבני היסוד קבועות וממלאות את המישור באופן שאינו חוזר על עצמו.

בכל שנה חוזרים וקוראים את פרשת השבוע

כל פעם הפרשה נקראת מחדש.

הפרשה אינה חוזרת על עצמה

הפרשה תמיד מתחדשת

ושומרת על החוקיות הפנימית של התורה.

מקומו של החידוש האישי

רמב"ם הלכות תמורה

"אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם! הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה! יראה לי שזה שאמר הכתוב, 'וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ' כעניין שאמר, 'וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו' . ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואף על פי שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש! וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסוֹ אם החליף ואמר' 'וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ'2. וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים, וכן הוא אומר, "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת: לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ' " .

ספר החינוך

"והרמב"ם זכרונו לברכה כתב בטעם מצוה זו, ובמה שנצטוינו להוסיף חומש בפדיון הקדש, שירדה התורה לסוף מחשבת האדם ויצרו רע, שטבעו להרבות קניניו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש אפשר שיחזור בו וינחם וירצה לפדותו בפחות משוויו לפיכך יוסיף חומש. וכמו כן יחליף בהמה שהקדיש בפחותה ממנה, ואם יותן לו רשות להחליף רע בטוב, יחליף טוב ברע, ולפיכך סתם הכתוב הדלת בפניו. ועוד האריך בענין זה וכתב, אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הן, ראוי אתה להתבונן בהן וכל שאתה יכול ליתן בו טעם תן! ויזכר הרב לטובה שסייע ידי עם דבריו במלאכתי זאת" .

"והנה הארכתי לכתוב לך בני כל זה להעיד על כל שרשי ספרי עדים נאמנים שני עמודי עולם (רמב"ם ורמב"ן) חכמים גדולים ונבונים בעלי שכל מזוקק ובסתרי התורה מקובלים, כי הנך רואה בעיניך דעת שניהם כי יש במצוות התורה טעם להועיל בני אדם בדעותיהם להכשירם ולהרגילם להכשיר בהן כל פעולותיהם, ושאין התועלת בעשייתן חלילה לבורא ברוך הוא, ואם אמנם כי יש מן המצוות שלא השגנו בטעמן במיעוט שכלנו מרוב עומקן ותכלית גודלן, לא נמנע ממנו מהגיד בהן כל אשר נשיג למצוא מן התועלת שיש לו לאדם בעשייתן. וזה דרכי בכל שיחתי בספרי זה שיש במצוות תועלת מצוי לנו אך לא אל המצווה בהן, ואם תיתן לבך בדברים תמצא זאת הכוונה בכולן, והרבה יגעתי במקצתן להשיג בעניות דעתי לראות בהן מעט קט מרוב התועלות שבהן, וכתבתיו על כל אחת, וזה חלקי מכל עמלי" .

חפץ חיים

"מה שאמרו לעולם ישים עצמו אדם על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשוי, וישב ויהגה בדברי תורה בכל יום תמיד , הוא, דאל יחשוב האדם דסוגיא זו כבר ביררו אותה גדולים שלפנינו, ואין לי שוב במה לעיין בה ולחדש בה דבר, אל יאמר כן! שכמו שאמרו רז"ל מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו הוא מוצא בו טעם אף דברי תורה כן, ובאמת יש לכל אחד ואחד מתלמידי חכמים חדרי חדרים בתורתו" .